#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לו. א. שחטו ע&quot;מ להניח דמו או אמוריו למחר או להוציאן לחוץ. ע&quot;מ ליתנם ע&quot;ג הכבש וכו', הניתנים בפנים בחוץ ובחוץ בפנים, שיאכלהו טמאים וכו' לשבר עצמות הפסח וכו' לערב דמו בדם הפסולים, מה דינו ומדוע?	"חכמים: מכשירים תמיד שאין המחשבה פוסלת בקדשים אלא חוץ לזמנו או חוץ למקומו והפסח והחטאת שלא לשמו. <p dir=""rtl"">ר' יהודה: בלהניח או להוציא - פוסל מסברא כמו המוציא והמניח בפועל. בלשבור עצמות הפסח וכו' - ר&quot;י מכשיר שאינו פוסל הזבח, וכן טמאים וערלים, לשנא אחרינא כל כמיניה. לערב דמן - ר&quot;י לטעמיה שאין דם מבטל דם. ניתנים למעלה - ר&quot;י לטעמיה שלא במקומו כמקומו. בפנים בחוץ - תנאי אליבא דר&quot;י האם מצריך שיהיה מקום משולש וכשר או לא ופסול מדכתיב &quot;דבר רע&quot;.</p>"	זבחים לו.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לו. ב. מנין שאסור להניח קדשים למחר?</p>	"<p dir=""rtl"">בפסח כתיב ""לא תותירו ממנו עד בוקר"", בתודה כתיב ""לא יניח ממנו עד בוקר"" וממנו ילפינן שאר קדשים, דכתיב ""ובשר זבח תודת שלמיו"" ""בשר"" לרבות תמורה חליפין וולדות, ""זבח"" חטאת ואשם, ""שלמיו"" שלמי נזיר ושלמי פסח. ""קרבנו"" לחמי תודה וחלות ורקיקין של נזיר.</p>"	זבחים לו.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לו: א חטאת ששחטה בדרום האם פסולה (ולוקה) אליבא דר' יהודה ומנין?	לחד תנא פסולה &quot;כל דבר רע&quot; לרבות, וחד תנא רק על &quot;דבר רע&quot; (מומין גלוים) אתה מחיבו ולא על חטאת ששחטה בדרום.	זבחים לו:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לו: ב לר' יהודה שפוסל בחושב להניח האם יכול לחזור ולקבעו בפיגול?</p>	"<p dir=""rtl"">רב אבא אמר שחוזר וקבעו בפיגול והביא רבא ראיה מכל פיגול שלפני זריקה עדין לא פיגל וזריקה קובעת. ולא היא שכאן זה שתי מחשבות. ואיתותב רב אבא מבריתא.</p>"	זבחים לו:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לו: ג. חישב שיאכלהו טמאים למחר האם חייב, והאם יש לזה ראיה?	רב חסדא בשם רבינא בר סילא אמר שחייב והביא רבא ראיה מבשר לפני זריקה, ולא היא ששם חוזר להיות ראוי ע&quot;י זריקה.	זבחים לו:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לו: ד בשר פסח שלא הוצלה ולחמי תודה שלא הורמו האם חייבים עליהם משום טומאה?	רב דימי בר חיננא חייב, רבא הביא ראיה &quot;אשר לה' &quot; לרבות אמורי קדשים קלים לטומאה אפ' שאינם ראוים לאכילה, ולא היא שהם חזיא לגבוה.	זבחים לו:		
